גמרא
פירוש
אָמַר חִזְקִיָּה הִגְדִּילוּ בְּאִיסּוּר אָסוּר הִגְדִּילוּ בְּהֶיתֵּר מוּתָּר.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ח
טור יורה דעה צ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה צ״ח:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ח
טור יורה דעה צ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה צ״ח:א׳
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.
חזקיה אמר הגדילו באיסור אסור – פרש״י כגון היין של היתר היה בבור ואח״כ נפל עליו יין נסך דמצא מין את מינו וניעור ולא שנא כי נפלו מים תחלה לא שנא לבסוף דלא אמרינן רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו אלא היין מתחבר למינו ונעשה הכל יין נסך והשתא אין במים שיעור לבטלו הגדילו בהיתר כגון שהיין נסך היה בבור ונפל שם קיתון של מים וכשנפל עליו היין של היתר כבר נתבטל יין נסך במים שהמים רבין עליו בהיתר לבדו ונתבטל ומשנתבטל לגמרי שוב אינו חוזר וניעור ור׳ יוחנן הגדילו באיסור נמי מותר דלא אמר מצא מין את מינו וניעור והוא שנפלו מים תחלה כפרש״י. וקשיא דדוחק הוא חדא מה שהעמיד רש״י מלתיה דר׳ יוחנן כשנפלו מים תחלה דא״כ ה״ל לפרש וע״ק הא דפירש הגדילו בהיתר כגון שנפל יין של היתר לבסוף דהא לישנא דקאמר יין נסך שנפל לבור משמע דאיכא יין של היתר בבור דהכי משמע לישנא כמו ההוא דלעיל דקאמר המערה יין נסך מחבית לבור כו׳ לכן נ״ל הגדילו המים באיסור כלומר בשעה שנפלו מים לבור היה כבר מעורב היין נסך ביין של היתר אסור דלא אמר רואין ההיתר כאילו אינו כו׳ כיון שכבר נאסר הגדילו בהיתר כגון שנפל מים של היתר תחלה בבור ואח״כ יין של איסור הכל מותר כיון שבטל דהיינו שלא היה כבר נאסר ור׳ יוחנן אמר הגדילו נמי באיסור בין שנפלו מים תחלה בין לבסוף מותר דאית ליה רואין. שני כוסות – תימה למה לי סלק את מינו אפילו מינו דיין של חולין יסייע לבטל דהא ר׳ יוחנן לית ליה במינו במשהו אלא טבל ויין נסך ותרומה נמי עולה בק״א אלמא דבטיל במינה וי״ל דהכא מיירי בדליכא ק״א ולכך אינו מבטל. חוץ מטבל ויין נסך – וה״ה דמים במים במשהו. טבל מאי טעמא דכהיתירו כך איסורו – מה היתירו במשהו כשמואל דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי וכי היכי דכל שהוא חשוב להתירו חשוב נמי לאסרו ותימה דהכא משמע דטעמא דטבל במשהו דכהתירו כך איסורו ובירושלמי קאמר דטעמא משום דטבל יש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפי׳ באלף לא בטיל כגון טבל ושביעית ומעשר והקדש כשהן במינן אבל שלא במינן בנותן טעם והשתא תרי טעמי ל״ל וי״ל דצריכי תרוייהו דאי ליכא אלא חד טעמא דיש לו מתירין הוי אמינא דוקא היכא דהבעלים בעיר דאז יש לו מתירין שהבעלים יכולים להפריש אבל אי ליכא בעיר אע״ג דיכול לילך במקום שהבעלים שם מ״מ כיון שיש לו טורח והוצאה הוי כשאין לו מתירין כמו שפר״ת בפ׳ הזהב (ב״מ דף נג. ושם) דלא מיקרי יש לו מתירין אלא בלא טורח ויציאה הלכך אצטריך טעמא דהכא משום דכהתירו כך איסורו ואי ליכא אלא טעמא דהכא הוי אמינא דלא הוי במשהו אלא טבל גמור דהיתירו במשהו כדשמואל אבל מעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר דהיתירו לא הוי במשהו דהא מעשר מן המעשר בעי אפרושי הוי אמינא דאיסורו לא הוי במשהו לכך אצטריך טעמא דירושלמי דיש לו מתירין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush